#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלח. אשה שהיה מופקד אצלה תיק מלא שטרות מאבי יתומים וטענה ליורשים שתפסה מחיים בחוב שהיה חייב לי מה הדין ומדוע, והאם יש לה מיגו דלקוחים הם בידי ומדוע? 	"אם אין לה עדים שתבעוה מחיים ולא נתנה להם, הוה תפיסה לאחר מיתה שלר""ע אינה מועילה, שכל זמן שהיה חי היו פקדון בידה והרי הם כמונחים ברשותו. כתבו התוס' (ד""ה אית) שאינה נאמנת במיגו דאי בעיא אמרה לקוחים הם בידי דלא חשיב מיגו הואיל ועכשיו אינה יכולה לטעון לקוח הוא בידי שכבר אמרה מחיים תפיסנא. ומשום דאי בעיא אמרה לקוחין הן בידי בשעה שאמרה מחיים תפיסנא לא מהימנא השתא, דבאותה שעה שאמרה מחיים תפיסנא סבורה היתה שהיא טענה מעולה ולא היתה יודעת שהיא צריכה לטעון דתבעינהו מינה מחיים, דמיגו למפרע לא אמרינן. (ועי' במהרש""א) <sup>פח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>פח.  כתב הרא""ש דהשתא דגובים ממטלטלים גובה מהם אפילו לא תפסה מחיים.</span>"	כתובות פה. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלט. מה פירוש מרענא לשטרא אפומיה? 	"רש""י פירש לא אזדקק לגבות באותו שטר וגם לא אקרענו. ר""ח (בתוד""ה מרענא) פירש שצריך בעל השטר לישבע קודם שיגבה. ואף שעד אחד סגי לשבועה, הכא מיירי באופן שהעד קרוב לבעל השטר או לנתבע."	כתובות פה. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שמ. אדם שאינו אמיד ובא אדם וטוען שהפקיד שם שבע מרגניות ונתן סימן, האם נאמן ומדוע, ומה הדין כשטוען כן ליורשים ומדוע? 	"כתבו התוס' שבחיי הנפקד אין הטוען נאמן אם הנפקד טוען ששלו הן, שנאמר שמצא מציאה או שקיבלם במתנה. אבל אין טוענים כן ליורשים דמילתא דלא שכיחא היא. ואם אינו אמיד ונתן סימן ואינו רגיל דעייל ונפיק להתם נאמן <sup>פט</sup>. אבל אם רגיל דעייל ונפק להתם אינו נאמן שנאמר שאדם אחר הפקיד והוא ראה ותובע <sup>צ</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>פט.  כתב הרא""ש דכל הנ""ל דוקא היכא שהיתומים טוענים שמא, אבל אם טוענים ודאי אבינו אמר לנו שהיו שלו נשבעים דקושטא קאמרי ולא מפקינן מינייהו.
<br>צ.  כתב הרא""ש בשם רבינו יונה דכיון שלא זכה זה התובע מותר ליתומים להשתמש בהם ולמוכרם שהרי זה התובע שטען ודאי נתבטלו דבריו ומעתה אין טענת ודאי על פקדון זה.</span>"	כתובות פה: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שמא. אדם שאמר נכסי לטוביה והגיעו שני טוביה מה עושים ומדוע, כשהגיעו 1) שכן ות""ח 2) שכן וקרוב 3) שניהם שכנים? "	"1) נותנים לת""ח, דמסתמא אדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה.<br>2) נותנים לשכן, שטוב שכן טוב מאח רחוק <sup>צא</sup>.<br>3) שודא דדייני. רש""י פירש הטלת הדיינים לפי מה שיראו הדיינים שהיה דרכו של מת לקרב את זה יותר מזה, או מי משניהם טוב ונוהג בדרך ישרה שיש לומר בו נתכוין המת לזכות. ר""ת פירש (בתוד""ה שודא) שהדיין יתן למי שירצה.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>צא.  כתב הרא""ש דה""מ שהשכן היה חבירו ורגיל אצלו.</span>"	כתובות פה: ותוס' 		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שמב. כיצד יכול המלוה למכור החוב כשאין ללוה קרקעות דמה מוכר לו, וכיצד יכול למחול לאחר שמכר? 	"כתבו התוס' (ד""ה המוכר) מדרבנן. וכיון שמדאורייתא<br>בשם ר""י ור""ת דלא הוי מכר אלא נשאר חייב לו לכן יכול למחול <sup>צב</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>צב.  והרא""ש כתב בשם ר""ת שמדאורייתא הוי מכר. והטעם שיכול למחול הוא משום ששני שיעבודים יש לו למלוה על הלוה, אחד שיעבוד נכסיו ואחד שגופו משועבד לפרוע לו, ושיעבוד נכסיו של הלוה יכול המלוה למכור אבל שיעבוד גופו של הלוה אין קניין נתפס עליו, הלכך כל זמן שלא מחל לו גובה נכסיו של לוה, אבל אם מחל המלוה ללוה שיעבוד גופו שנשאר אצלו פקע נמי שיעבוד נכסיו, דניכסי דאינשי אינון ערבין ביה וכשנסתלק שיעבוד הלוה נסתלק נמי שיעבוד נכסיו.</span>"	כתובות תוס' פה:		
